| |


בס"ד, יום ראשון ד' בתשרי תשע"ח  24.9.2017
דף הבית מידע למשפחת הנפטר  דינים ומנהגים  הנצחה וזיכרון  בתי עלמין  אודות חברה קדישא ת"א - יפו 
קצת היסטוריה...
אודות חברה קדישא ת"א - יפו
קמחא דפסחא
מועד לכל חי - ביטאון הח"ק
ישובים שבתחום טיפול חברה קדישא
חברי הנהלה ובעלי תפקידים
שירותי החברה קדישא
מוקדי שירות
פניות ציבור
מכרזים
בית העלמין הדרום (חולון - בת ים)
בית העלמין טרומפלדור
בית העלמין העתיק ביפו
בית העלמין ירקון
בית העלמין נחלת יצחק
בית העלמין קרית שאול
חיפוש נפטרים
מועדי הלוויות
יושבים שבעה - ניחום אבלים
נפטרים שמועד אזכרתם חל היום
אישים
עולמות שחרבו - קהילות בשואה
גדולי ישראל
חללי צה"ל והמחתרות
נפגעי פעולות איבה
תפילות (לפי עדות)
תפילות בבית העלמין לפי שם הנפטר
תהילים ומשניות לפי שם הנפטר
הלכות ומנהגי אבלות
חישוב תאריכי אבלות
שאלות ותשובות (שאל את הרב)
מוקדי שירות
הליך סידור הלוויה והקבורה
רכישת מקומות
יצירת מודעת אבל / אזכרה
הקמת מצבה
פסוקים למצבה
סוגי קבורה
אינדקס נותני שירות
תפילות בבית העלמין לפי שם הנפטר
תפילות (לפי עדות)
תהילים ומשניות לפי שם הנפטר
הלכות ומנהגי אבלות
מפטירה להלוויה
השבעה ובית האבל
הלכות אבלים
שנת האבל וימי זכרון
שאלות ותשובות (שאל את הרב)
חישוב תאריכי אבלות
דף הבית > דינים ומנהגים > הלכות ומנהגי אבלות > שנת האבל וימי זכרון > יום השנה
יום השנה - ("יארצייט")

האבלים על מות אב או אם נוהגים מנהגי אבלות במשך שנים-עשר חודשים. האבלים על שאר קרובים נוהגים בכל דיני האבלות חודש אחד בלבד, פרט לאמירת ה"קדיש" הנמשכת כל השנה.

לאורך שנים-עשר חודשי האבל אין האבל משתתף בשמחות, חגיגות, מופעים ואירועי בידור. נוהגים לא לרכוש בגדים, כלים או רהיטים חדשים, אלא לצורך הכרחי (עבודה, או מזון). כן נוהגים להמנע מלעבור דירה חדשה בתקופה זו.


חיוב האבל לעבור לפני התיבה, ולהיות חזן בתפילות השונות, נמשך בכל השנה כולה. בין עדות המזרח, יש הנוהגים שהחזן הקבוע של בית-הכנסת מתפלל תמיד, ואין האבל תופס את מקומו, אף אם הוא "חייב" בכך.

עם זאת, האבל אינו משמש שליח ציבור בימים בהם קוראים את ה"הלל", וכן אינו משמש "בעל קורא" לקריאה בתורה בימים בהם צריך לברך ברכת "שהחיינו".
בחודש השנים-עשר לפטירה אין אומרים "קדיש", אבל מן הראוי ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר. לאחר הלימוד יאמר הבן "קדיש דרבנן".


קביעת יום השנה
יום השנה נקבע על-פי התאריך העברי של הפטירה. אם חלפו יומיים או יותר בין הפטירה לקבורה, קובעים את יום השנה לפי תאריך הקבורה. אולם החל מן השנה השנייה לפטירה, יחזרו לקבוע את תאריך "יום השנה" לפי תאריך הפטירה דווקא.

שליח ציבור ו"מפטיר"
בשבת שלפני יום השנה עולה בעל הזכרון לתורה, ו"שומרים" עבורו את העלייה האחרונה, ה"מפטיר", כדי שיזכה גם בקריאת ה"הפטרה", המועילה לעילוי נשמת הנפטר. כן נוהג בעל הזכרון לעבור לפני התיבה בקבלת שבת בליל שבת, וכן בתפילת מוסף של אותה שבת, לאחר שעלה ל"מפטיר" ול"הפטרה". בעל הזכרון משמש שליח ציבור גם בתפילת ערבית של מוצאי שבת, היא השעה שלפי המסורת הקבלית חוזרות הנשמות לגיהנום, היא השעה שלפי המסורת הקבלית חוזרות הנשמות לגיהנום, ותפילת הבן פודה את נשמות הוריו מעונש זה.

נר נשמה
ביום הזכרון מדליקים בבית הכנסת ובבית נר נשמה, שידלק במשך עשרים וארבע שעות. אין מכבים נר זה, גם אם עבר יום השנה, אלא מניחים אותו דולק עד שידעך מעצמו. בעל הזכרון אומר "קדיש" בכל שלוש התפילות. לאחר שחרית ובין מנחה לערבית לומדים בבית הכנסת פרקי משניות, לעילוי נשמתו של הנפטר.
נוהגים ללמוד את פרקי המשניות, הפותחים באותיות המרכיבות את שמו הפרטי של הנפטר. לאחר מכן נוהגים ללמוד ארבע משניות מתוך הפרק השביעי במסכת מקוואות, שראשיהן מרכיבות את המלה נשמה – "נפל" "שלושה", "מקווה", "הטביל".

מניין טוב
יש הנוהגים (כמו ב"שלושים"), ללמוד את פרק כ"ד ממסכת כלים, המכיל שבע-עשרה משניות הנותנות פתח לאופטימיזם ומאור: מניינן של המשניות בגמטריא "טוב", וכל משנה בפרק זה מסתיימת במלים "טהור" או "טהרוה".

פרקי זוהר ותענית
לאחר הלימוד אומר בעל הזכרון "קדיש דרבנן". בקהילות של יוצאי עדות-המזרח נוהגים ללמוד ביום הזכרון פרקים מתוך הזוהר הקדוש. לאחר הלימוד המסתיים בליל יום הזכרון, עורכים סעודה, ואומרים תפילת "אשכבה לנפטר" ו"מי שבירך" לכבודם של בני הבית.
יש הצמים ביום זה, ומכל-מקום ראוי להמנע מאכילת בשר ושתיית יין, ושאר דברים המענגים את הגוף.

כהן ביום השנה
במקרה שבעל הזכרון הוא כוהן עליו ללכת למקום ממנו רואים את הקבר, והדבר נחשב לו כאילו השתטח על הקבר עצמו.

הזכרת נשמות - "יזכור"
לאחר שחלפה שנה מיום הפטירה, מעלים את זכרו של הנפטר גם ב"הזכרת נשמות", תפילה הידועה גם בשמה השני "יזכור". תפילה זו נאמרת בבית הכנסת בחגים: יום הכיפורים, שמיני-עצרת (שמחת תורה), שביעי של פסח, וחג השבועות.

את הזכרת הנשמות (להורים, אחיות, אחים, אשה, בעל, בנים, בנות) עורכים לאחר קריאת התורה ולפני תפילת "מוסף". המתפללים מזכירים את נשמות הקרובים ונודרים לתת צדקה בעבורם. בחוץ-לארץ אומרים "יזכור" גם ביום השמיני של פסח, וביום השני של שבועות (איסרו-חג).

אלה מבין המתפללים, שהוריהם נמצאים בחיים, יוצאים מבית הכנסת בשעת אמירת ה"יזכור".

לימוד משניות
נוהגים ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר, והמנהג ללמוד פרקי משניות שמרכיבות שמו של הנפטר, ואחר כך לומדים ארבע משניות האחרונות מפרק ז' ממסכת מקוואות שהם מתחילות באותיות נ. ש. מ. ה. ולאחריו אומרים תפילת "אנא" והבנים אומרים "קדיש דרבנן".
וכשאין בנים אומרים הקדיש קרובים אחרים.

השתטחות על הקבר
נהוג לעלות לבקר בבית הקברות על הקבר, ואומרים פרקי תהילים ותפילת "אנא" ומזכירים נשמתו בתפילת "א-ל מלא רחמים". וכשיש מניין אומרים קדיש.

מנהגי אבלות
נוהגים לא להשתתף בשמחת נישואין ביום הזיכרון.

זמנו
יום הזיכרון הוא ביום המיתה ולא ביום הקבורה גם בשנה הראשונה, ואם נתאחרה קבורתו אחר שני ימים או יותר, ישנם הנוהגים בשנה הראשונה לקבוע את יום הזיכרון הראשון ביום הקבורה, ובשנים שלאחריו ביום המיתה.
אם נפטר באדר בשנה פשוטה, בשנה מעוברת יש הנוהגים לקבוע יום הזיכרון באדר א', ויש הנוהגים באדר ב', ויש מחמירים לקבוע בשניהם.